או די טי לקבוצות: למה פעילות ODT מתאימה במיוחד לנוער בסיכון
או די טי לקבוצות: למה פעילות ODT מתאימה במיוחד לנוער בסיכון
אם יש משהו שמצליח להדליק ניצוץ בעיניים ולייצר ״כן, אני בפנים״ בלי נאומים ארוכים, זה או די טי לקבוצות.
במילים פשוטות: לוקחים קבוצה, נותנים משימה חווייתית, ובום – נוצרת למידה אמיתית דרך הגוף, הצחוק, הטעות, וההצלחה.
ולנוער בסיכון? זה יושב בול.
אז מה בעצם קורה שם, ולמה זה מרגיש אחרת?
ODT – Outdoor Training – הוא עולם של פעילויות קבוצתיות שמתרחשות במרחב פתוח או בסביבה שמאפשרת תנועה, ניסוי וטעייה, ושיתוף פעולה.
זה לא ״שיעור״. זה לא ״שיחה״. וזה גם לא עוד מעגל של ״בואו נשתף מה אנחנו מרגישים״ כשחצי קבוצה בוהה בתקרה.
באו די טי, הרגש מגיע תוך כדי תנועה.
הקבוצה מקבלת אתגר. לפעמים מצחיק. לפעמים מעצבן. לפעמים כזה שגורם למישהו להגיד ״אין מצב״ ואז, איכשהו, כן יש מצב.
וכאן קסם קטן – כשנוער מרגיש שהוא מצליח בפועל, הוא מתחיל להאמין שיש לו מה להציע גם מחוץ למשחק.
3 סיבות שנוער מתחבר לזה מהר (אפילו אם הוא נשבע שהוא ״לא בקטע״)
נוער בסיכון לא צריך עוד הרצאות. הוא צריך חוויה שמכבדת אותו, נותנת לו מקום, ולא עושה ממנו פרויקט.
- זה מדבר בשפת המעשה – פחות מילים, יותר תכלס. יש משימה, יש יעד, יש תוצאה.
- אפשר להצליח בלי להיות ״מצטיין כיתה״ – מי שחזק חברתית, יצירתי, מהיר, מצחיק או אמיץ, פתאום קוצר נקודות.
- הקבוצה הופכת לצוות – לא ביום אחד, אבל מהר יותר ממה שחושבים.
והכי חשוב: זה לא מרגיש כמו טיפול. זה מרגיש כמו חיים, רק עם מדריך שמחזיק את ההגה כשצריך.
״רגע, איך זה עוזר באמת?״ 5 דברים שקשה ללמד במילים, וקל לבנות בשטח
יש מי שיקרא לזה כישורי חיים. יש מי שיקרא לזה חוסן. בפועל, זה הדברים הקטנים שמחזיקים יום יום.
- וויסות עצמי – להתעצבן בלי לפוצץ הכול. לנשום רגע. לחזור למשימה.
- תקשורת שעובדת – להגיד מה צריך בלי להתנגש בכל העולם.
- הקשבה – כן, גם לזה שמעצבן אותי. במיוחד לזה.
- עמידה מול קושי – משימה לא מצליחה? עושים התאמות. לא מתפרקים.
- תחושת מסוגלות – רגע, אני הצלחתי. לא כי ״אמרו לי״, אלא כי זה קרה.
וזה קטע מעניין: כשנוער חווה הצלחה בקבוצה, הוא מתחיל לחפש אותה שוב. והרגל של הצלחה הוא הרגל ממכר – מהסוג הטוב.
המרכיב הסודי: למה ״קבוצה״ היא לא תפאורה, אלא המנוע
בני נוער נבנים דרך קשר. גם כשהם נראים כאילו הם לא צריכים אף אחד.
או די טי לקבוצות עובד כי הוא נותן לקבוצה תפקיד אמיתי: להיות הפתרון.
במקום מצב שבו מוביל אחד מדבר וכולם מקשיבים (או לא), כאן כולם נדרשים להשפיע.
יש מי שמוביל. יש מי שמציע רעיון. יש מי שמזהה תקלה. יש מי שמרים מורל.
ובשקט בשקט, נוצרת שפה חדשה: שפה של ״אנחנו״.
4 כללים שמבדילים בין פעילות ״חמודה״ לבין תהליך שמייצר שינוי
לא כל פעילות בחוץ היא ODT טוב. יש פעילויות שמרגישות כמו יום כיף, ויש כאלה שיוצרות תנועה פנימית אמיתית.
- רמת אתגר מדויקת – מספיק קשה כדי להדליק מאמץ, מספיק אפשרי כדי לא לייאש.
- הנחיה שמכבדת את הקצב – בלי לחפור, בלי להטיף, בלי להעמיד אף אחד במקום.
- עיבוד קצר ואפקטיבי – כמה משפטים שמחברים את מה שקרה לשגרה. לא נאום TED.
- רצף – שינוי אמיתי אוהב עקביות. מפגש אחד זה ניצוץ. סדרה של מפגשים זה אש קטנה שמתחילה לחמם.
איפה ODTeam נכנסים לתמונה, ולמה זה משנה?
כשמחפשים מסגרת מקצועית, חשוב לבחור גוף שיודע לעבוד עם דינמיקה קבוצתית אמיתית, ולא רק להפעיל תחנות.
אפשר לקרוא עוד על או די טי עם OdTeam בתוך הקשר רחב של עבודה קבוצתית, בניית צוותים והובלת תהליכים דרך חוויה.
ומי שמכוון ספציפית לעבודה עם בני נוער, שווה להכיר גם את פעילות ODT לנוער בסיכון – ODTeam שמדברת בדיוק את השפה הזו: חוויה, קבוצה, והתקדמות צעד צעד.
שאלות ותשובות שמישהו בקבוצה בטוח ישאל (ואנחנו נענה לפני שהוא מספיק לגלגל עיניים)
ש: מה אם מישהו לא משתף פעולה?
ת: לא נלחמים בו. נותנים תפקיד קטן, בחירה, או מסלול עקיף להשתתפות. הרבה פעמים ההתנגדות נמסה כשמרגישים שלא מנסים ״לנצח״ אותו.
ש: זה לא מסוכן? בכל זאת חוץ, תנועה, אנרגיות.
ת: כשזה מתוכנן טוב, ניהול סיכונים הוא חלק מהשיטה. הגבולות ברורים, והאתגר נבנה בצורה מדורגת.
ש: איך יודעים שזה באמת תורם ולא רק מעביר זמן?
ת: מסתכלים על מדדים פשוטים: יותר שיתוף פעולה, פחות פיצוצים קטנים, יותר יכולת להישאר במשימה, ושיח קבוצתי שמתחיל להישמע אחרת.
ש: מה עם מי שמתבייש או ״לא ספורטיבי״?
ת: ODT טוב לא דורש כושר. הוא דורש מחשבה, תקשורת, והסכמה לנסות. לפעמים דווקא השקטים מפתיעים עם פתרונות גאוניים.
ש: כמה זמן לוקח לראות שינוי?
ת: לפעמים יש שינוי כבר במפגש הראשון – בעיקר באווירה. שינוי יציב מגיע כשיש רצף והקבוצה חוזרת שוב ושוב לחוויית הצלחה משותפת.
ש: האם זה מתאים גם לקבוצות מעורבות עם רמות שונות?
ת: כן, ואפילו מצוין. אפשר לבנות משימות שבהן יש כמה סוגי חוזקות, ואז כל אחד מוצא דרך לתרום.
ש: מה התפקיד של הצוות החינוכי בזמן הפעילות?
ת: להיות נוכחים, לשים לב לדינמיקות, ולחזק רגעים של שיתוף פעולה. פחות ״לנהל״, יותר לתפוס רגעים טובים ולתת להם שם.
עוד טיפ קטן (כי תמיד יש אחד כזה): איך בוחרים פעילות שתתאים לקבוצה שלכם?
לפני שבוחרים משימות, שואלים שלוש שאלות קצרות:
- מה אנחנו רוצים שיקרה בין המשתתפים?
- איזו תחושה אנחנו רוצים שיישארו איתה בסוף?
- מה הגבול שהקבוצה מסוגלת לפגוש היום, בלי להרגיש שמכריחים אותה?
כשעונים על זה בכנות, הרבה יותר קל לדייק את הפעילות, את ההנחיה, ואת קצב ההתקדמות.
או די טי לקבוצות מתאים במיוחד לנוער בסיכון כי הוא לא מבקש אמון במילים – הוא בונה אמון דרך פעולה. הוא לא מחפש ״ילדים טובים״ אלא מוצא טוב בתוך ילדים. הוא מאפשר לקבוצה להפוך לזירה בטוחה של ניסוי והצלחה, עם הרבה אנרגיה, קצת הומור, ורגעים קטנים של ״וואלה, יצא לנו״. ובמקום שבו הרבה דברים מרגישים כבדים, זה בדיוק האוויר שהנוער צריך כדי לזוז קדימה.